30.11.2016: אני מתכונן להנחיית היום הבינלאומי לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה

אספר לכם על האירוע שיקרה בקרוב, עליו פרסמתי את תמונתי הקודמת. ואני מכין אתכם מראש - זוהי נקודת השיא הבאה שלי. ב-6.12, יתקיים בכנסת היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות בסימן שילוב בעולם התעסוקה. את הטקס שיתקיים בשעה 14:00 אני עומד להנחות. כן, אני זה שאנחה את הטקס, בליווי חברי כנסת מכובדים, וכמובן יו"ר הכנסת. זהו כבוד גדול ומעמד מרגש, שאליו התכוננתי היום במשכן הכנסת בירושלים בפגישה מקדימה. הוזמנתי ע"י ח"כ אילן גילאון ממפלגת מרצ, ואין מאושר ממני על כך שנבחרתי להנחות את האירוע המכובד הזה. מודה לכל מי שעזר לי בדרך הארוכה בה הלכתי עד שהגעתי להנחיית האירוע. האושר הוא מנת חלקי היום, ואני מקווה שכך גם ימשיך. אוהב את כולכם ומצפה בקוצר רוח לטקס. תודה לכולכם!

להרשמה: https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScwWq4YTE0d7P-ixZl8w002mnuaxJaRzSGT0p2WgVePZBCW9g/viewform?c=0&w=1

אני מתכונן להנחיית הטקס במשכן הכנסת

שמח להודיע על יציאת קטע אינסטרומנטלי חדש, "In The Hall"!

שמח להודיע על יציאת הקטע האינסטרומנטלי שלי, "In The Hall". הקטע האינסטרומנטלי הוא הסינגל השלישי באלבום "דרך חדשה". האזנה נעימה!

הקטע זמין כעת להורדה ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=ya2SiWcBoJo

השיר "ביתי הגדול", כקריאה לדו קיום לאור השריפה בחיפה

מפרסם שנית את השיר "ביתי הגדול" בגרסתו הארוכה, כי ברגעים אלו ממש, עלינו להבין כי העיר חיפה תתגבר ותילחם בכל מכשול שיהיה לה. ובאי הקטן הזה של השפיות, נסתכל על כל אדם בגובה העיניים, בתור אדם, ולא בתור יהודי, ערבי, דרוזי, נוצרי או מוסלמי. אם השריפות נגרמו מהצתה לאומנית, מאחל למציתים לשאת בעונשם, חיפה כולה חזקה מהם ותתגבר על האש והשריפה. ולתושבי העיר חיפה, אני מאחל רק בריאות, ושנעבור את זה כמו שאנחנו יודעים. כי אחרי הכל, חיפה היא עיר של שפיות ודו קיום, ואף אחד לא יעצור אותנו מלחיות חיים שקטים.

השיר בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=AV4r9txN08A

חיפה נלחמת בשריפה
צילום: ד"ר אריה קיזל

ביקורת על התוכנית "אינטרמצו עם אריק" בנושא מוסיקה טורקית

סיימתי זה עתה לצפות בתוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", העוסקת במוסיקה קלאסית על כל גווניה. הפרק שראיתי שודר בערוץ 1 ועסק במוסיקה קלאסית טורקית. אריה ורדי, פסנתרן ומנצח ידוע, אירח את אמרה יאבוז, פסנתרן טורקי שלמד בטורקיה, בוינה וברלין, זכה במקום הראשון בתחרות וינה ומנגן מוסיקה טורקית עממית ומוסיקה קלאסית. כיום יאבוז לומד בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.

יאבוז ניגן יצירות של מלחינים טורקים, ודיבר, בין היתר, על השילוב המוזר יחסית בין התזמורת הצבאית של טורקיה לבין תזמורת הצבא האדום, בתקופת האימפריה העות'מאנית. יאבוז ניגן 2 אטיודים מאת מלחין טורקי בשם אחמד עדנאן סאיגון: הראשון הוא אטיוד מס' 4 והשני הוא אטיוד מס' 1. שני האטיודים נוגנו במקצב א-סימטרי ולא סדיר, בשם אקסאק. חלק מהיצירות מזכירות במידה רבה את הפולקלור הטורקי, שנהג להיות עצוב ואבל על החיים, לפחות לפי מה שיאבוז תיאר. ורדי טען שהיצירות מזכירות את ברטוק, ודיבר על ביקורו של ברטוק וביקוריו של הינדמית בטורקיה. גם לטעמי, היצירות תאמו במידה רבה את המוסיקה הקלאסית במאה ה-20: יותר דיסוננטיות וסולמות לא תמיד ברורים.

לפני האטיודים של סאיגון, יאבוז ניגן 2 יצירות של מלחין טורקי ששמו הוא אולבי קמאל ארקין: "הרועה הקטן", ו"המשחק". כששמעתי את היצירות הללו, ובמיוחד את "הרועה הקטן", הרגשתי שהן דומות ליצירה שניגנתי כשלמדתי אצל מנואלה, ושמה גם הוא "הרועה הקטן", מאת דביוסי. ואכן, אריה ורדי נזכר באותה יצירה של דביוסי, מינימלית כמו "הרועה הקטן" של ארקין, אבל מלאת תוכן ויפה גם כשהיא מינימלית. נזכרתי בבחינה שהייתה לי בקונסרבטוריון, ובה ניגנתי את היצירה, וכן בערב מורי החינוך המיוחד בו ניגנתי את היצירה.

לסיכום, אני ממליץ על תוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", שפותחת עולמות חדשים במוסיקה עממית, ובמיוחד במוסיקה קלאסית, האהובה עלי עד מאד.

17.11.2016: מפגש כיתתי בקפה מנדרין, חוף הים

בחודש פברואר של שנת 2016, הייתי בטיול השנתי של כיתה יב'. טיול זה היה אמור להיות משמח, משום היותו טיול שנתי אחרון, אך הטיול הפך לחוויה קשה עקב משבר הפרידה שאפף אותי באותו הזמן, מצבי החברתי שהיה בכי רע, והעובדה שהאנשים הקרובים אלי לא היו לידי באותו טיול. לפני 9 חודשים, הייתי באחת מהמסיבות של הטיול השנתי, והרגשתי רע כשראיתי את זוגתי לשעבר מסתובבת עם גבר שהוא לא אני. הייתי שבור לב והתפרקתי מבפנים. מסיבה זו התקיימה באחד מחופי הים האדום בעיר אילת, ואיני יכול לשכוח את החוויה הזו, כמקום קשה בחיי החברתיים.

והיום, 9 חודשים אחרי המאורע, נפגשתי עם כיתתי בחוף הים של חיפה, בקפה מנדרין. מפגש זה הוא תוצאה של תהליך ארוך שעברתי, וכמובן ממשיך לעבור. בתהליך הזה שמתי את משבר הפרידה מאחוריי, השגתי בת זוג שאוהבת אותי ומתגברת עמי על הריבים והקשיים, השגתי חבורה של אנשים בה אני מוצא את עצמי ומשתייך, והעיקר - הצלחתי לפרוץ את המחסום ולחדש את הקשר עם חבריי לכיתה. חבריי לכיתה ולבית הספר "ליאו באק" הם מעגל נוסף בחיי, נוסף על מעגל החבורה ומעגל החברים הקרובים, שהתחזק בשנה שעברה עקב משבר הפרידה.

הרגשתי תחושת ניצחון, שניצחתי את קשיי בתחומי החיים: הזוגיות, החברים, המסגרת הטיפולית והלימודים האקדמיים בחוג למוסיקה של אוניברסיטת חיפה. לאחר חששות רבים מהתקופה, וימים קשים לאורכה, הצלחתי לעשות דברים שלא הייתי עושה בלי עזרת הצוות בימים אלו: טיפול באמצעות קיר טיפוס, ששחרר ממני מתח רב שהצטבר במהלך השבועות האחרונים. טיפול באמצעות צלילה, שמרגיע אותי ועושה לי טוב בלב. הכשרה תעסוקתית בספריית אוניברסיטת חיפה (מטעם ליאו באק, נוסף על לימודיי האקדמיים), שעושה לי טוב, בעיקר בגלל שאני רואה אנשים אחרים, מקומות אחרים, וחווה את עולם העבודה. ובנוסף לכל, הכנה לקראת ניהול משק בית בדירת הכשרה ליד בית הספר, בצורה מובנית אליה אתרגל עם הזמן.

מבקש להודות לכל מי שהיה שם בשבילי, והתעקש לעזור לי כשהיה לי קשה. אינני לוקח זאת כמובן מאליו ואני רואה זאת כמשהו שבא מהלב ומרצון לעזור. תודה על כל החיזוקים בשעות הבכי והצער, תודה על החיזוקים והליווי הצמוד לאורך כל הדרך. מאחל לכולנו חוויות דוגמת חוויה זו!

תמונות מהמפגש הכיתתי בקפה מנדרין, חוף הים

תמונת זיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל, מורתי האהובה לפסנתר, לאחר חודש ו-24 ימים מאז פטירתה

במלאת חודש ו-24 ימים לפטירתה של מנואלה סיון-רביץ ז"ל, מורתי האהובה לפסנתר, החלטתי להנציח את זיכרונה ולהכין תמונת זיכרון שממוקמת על הפסנתר. אמשיך להנציח את מנואלה, כמורה שהייתה אדם משמעותי לתלמידיה ומודל לחיקוי בתחום המוסיקה. אמשיך להנציח את מנואלה, כמורה שעזרה לי אישית ומוסיקלית והייתה חלק מתקופת החטיבה והתיכון שלי. אמשיך להנציח את מנואלה כאישה שראתה בהוראת הפסנתר שליחות וייעוד, ושמה את תלמידיה ומשפחתה לאורך השנים בראש סדר העדיפויות.

יהי זכרה ברוך.

הפסנתר עם תמונת הזיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל

תמונת הזיכרון למנואלה סיון-רביץ ז"ל

ביקורת על קונצרט של התזמורת הסימפונית חיפה בנושא "עולם חדש-ישן"

אתמול הייתי עם חבר לכיתה בקונצרט של התזמורת הסימפונית חיפה בנושא "עולם חדש-ישן". על התזמורת ניצח ד"ר רועי אופנהיים, מנצח ואיש חינוך שניצח בעבר גם על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית חיפה, התזמורת הסימפונית ראשון לציון, הקמארטה ירושלים, סינפוניטה באר שבע, התזמורת הקאמרית תל אביב, סימפונט רעננה ותזמורות נוספות. התכוננתי לקראת הקונצרט וחקרתי מעט את היצירה המרכזית שנוגנה בו, הסימפוניה התשיעית של דבוז'ק, המכונה "מן העולם החדש".

הקונצרט נפתח בחמישה שירי עם אמריקאים ישנים, אותם שרה נופר יעקבי, זמרת סופרן ישראלית שמופיעה בקביעות באופרה הישראלית. הראשון נקרא The Boatman's Dance, השני נקרא The Dodger, השלישי נקרא Long Time Ago, הרביעי נקרא Simple Gifts, והחמישי, שיר ילדים אמריקאי שנקרא I Bought Me a Cat. השירים היו קצרים והקהל התלהב במיוחד משיר הילדים, שכן הוא מזכיר בלחנו את שיר הילדים הישראלי "לדוד משה הייתה חווה".

לאחר מכן, ד"ר אופנהיים דיבר מעט על הסימפוניה התשיעית של דבוז'ק ועל כינויה "מן העולם החדש". הוא סיפר על הסימפוניה מנקודת מבט מוסיקלית, וכן על הנושאים המוסיקליים בכל אחד מפרקי הסימפוניה. הנושאים היו מוכרים לאוזניי, שכן הקשבתי לסימפוניה מספר פעמים לפני הקונצרט. כשהתזמורת התחילה לנגן את הסימפוניה, שאלתי את עצמי מה יהיה אורכה, שכן לא כל הסימפוניות מגיעות לאורך של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שלקחה כשעה ו-10 דקות. הסימפוניה לקחה כ-45 דקות והייתה סטנדרטית באורכה. אהבתי את הנושאים הקליטים, אך פחות אהבתי את האופן שבו דבוז'ק פיתח את הסימפוניה. סימפוניה אמורה להיות מפותחת היטב בשל עוצמתה והיקפה, והפיתוח לא היה עוצמתי מספיק עבורי. למרות הכל, נהניתי מהסימפוניה בשל יופיה ופשטותה.

לאחר מכן, נופר יעקבי, זמרת הסופרן, עלתה לשיר שוב את ההדרן שריגש את הקהל בשל תנועות הגוף יחד עם שירתה. פחות אהבתי את תנועות הגוף הללו, כי הן היו מאד מוקצנות, אבל קולה נגע ללבי ואהבתי אותו מאד. יצאתי מהקונצרט בתחושה טובה, ועם רצון חזק לעוד, משום שאני צופה בקונצרטים הגדולים יותר. ממליץ לכם ללכת לקונצרטים של התזמורת הסימפונית חיפה ותזמורות נוספות.