הרבה דברים אפשר לומר על הסונטות לפסנתר של בטהובן. אפשר לומר שהן היצירות שמשקפות את חייו באופן הטוב ביותר, שכן בטהובן למד פסנתר אצל אביו בילדותו והתאמן בכפייה מול אביו האלכוהוליסט וחבריו. ולמרות שבטהובן גדל בבית בו אמו הייתה מקור החום היחידי בחייו, המוסיקה הייתה הדרך שלו לבטא את עצמו וקורות חייו משתקפים בה.
אני מעוניין לדבר על פסנתרן דגול, שמבצע זמן רב את הסונטות לפסנתר של בטהובן והקליט את כולן פעמיים. שמו דניאל בארנבוים, הוא נולד בבואנוס איירס, ולמד בזלצבורג, פריז, ארה"ב ומקומות נוספים. דניאל בארנבוים הקליט 8 קונצרטים, שבכל אחד הוא מנגן 3 עד 4 סונטות של בטהובן. הקונצרט הראשון הוא הקונצרט בו אתמקד במאמר זה.
הקונצרט נפתח בסונטה הראשונה שבטהובן כתב, אופ' 2 מס' 1. הסונטה כוללת ארבעה פרקים המייצגים את בטהובן של התקופה הקלאסית, המושפע ממלחינים ותיקים כמו היידן ומוצרט. דניאל בארנבוים ניגן את הסונטה ברגישות רבה לכל צליל וצליל, ועם דינמיקה יוצאת מן הכלל. כל צליל נוגן בעוצמה הנכונה שיועדה לו.
הסונטה השנייה שבטהובן ניגן היא אופ' 31 מס' 3. פחות אהבתי את הסונטה, כי לבטהובן יש סונטה יפה יותר באותו הסולם, שהיא אופ' 7. הסונטה אורכת 3 פרקים ומייצגת את התקופה האמצעית של חייו בה בטהובן החל להיות נועז יותר בשבירת הצורות המוסיקליות של התקופה הקלאסית. כבר בתחילת האקספוזיציה, בטהובן מתחיל במעברי סולמות מהירים והקהל המאזין ליצירה לא ירגיש את הטונליות של מי במול מג'ור, שהוא סולם היצירה. גם כאן דניאל בארנבוים מנגן כל צליל ברגישות רבה.
ולבסוף, הגיעה הסונטה הגדולה ביותר של בטהובן: 4 פרקים באורך של 50 דקות. הסונטה נחשבת לסונטה הקשה יותר מבחינה טכנית אצל בטהובן. זוהי סונטת "האמרקלאוויר", אופ' 106, המייצגת את התקופה האחרונה בחייו של בטהובן, ובה יש הבדלי חוזק רבים ומעברי סולמות נועזים המעידים על כך שתקופה זו הייתה התקופה בה בטהובן התחרש לחלוטין. בסונטה זו הורגש העצב, הכעס והתסכול מהמשברים שחווה בחייו, ואת הסונטה הזו אני מדמה שלאדם המביע את כעסו המר על החיים. כל צליל בסונטה משך אותי וגרם לי להיות מרוכז בה, ולבסוף להתאהב בה ולשלוח לקרוביי.
לסיכום, אני ממליץ לכם לשמוע את הקונצרטים של דניאל בארנבוים על הסונטות של בטהובן. חוויה מעניינת ומרתקת כאחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה