27.8.2016: מסיבת הפתעה שחבריי ארגנו לקראת יום הולדתי ה-18

לחבריי הנכבדים, הקרובים והטובים,

חזרתי זה עתה ממסיבה שאתם, במלוא המרץ והאנרגיה, ארגנתם בשיתוף עם הוריי. חזרתי ממסיבה שחשבתי שבחיים לא אזכה לחוות. חזרתי ממסיבה מלבבת עם אלכוהול (כן, אלכוהול) שלמרות הכל השאירה אותי שפוי ולא גרמה לי להשתכר. חזרתי ממסיבת הפתעה לגיל 18, שנתנה לי כניסה טובה לחיים הבוגרים. במסיבה שרנו, צחקנו, חגגנו ואפילו שמענו קטע שהוקלט עבורי, המתאר את כל קורות חיי בהקלטות לאלבום "לאסוף". הדגשתם את היותי אדם בעל חזון, וחיזקתם אותי להמשך הדרך.

את כל ההתכתבות לפני המסיבה ארגנתם בקבוצת ווטסאפ, שכללה את כל הארגון, לפרטי פרטים. הייתם קשובים לדברי הברכה והתודה שכתבתי ברשתות החברתיות, והייתם אנשים טובים באמצע הדרך. חברים טובים אשר יודעים להעריך חזון, דרך חיים של בן אדם, ויודעים להעריך את הטוב שבו. נהניתי כ"כ מהנעשה ואני רוצה לומר למארגנים שביניכם, וגם לכם, תודה רבה! תודה רבה על הכל! תודה רבה על המסיבה המדהימה הזו! תודה רבה על היותכם אנשים טובים שמעריכים אנשים המחוללים שינויים ובפרט שמעריכים אנשים אחרים. תודה על הטוב שבכם, ותודה על החיבוקים החמים. רוב תודות לאסף קסלסי, שארגן את המסיבה אצלו בבית החם, ודאג למוסיקה ביחד עם הנגנים האחרים. רוב תודות לאופיר לבבי, ידידתי היקרה, שהגיעה ופרגנה לכבודי ולכבוד יום הולדתי. רוב תודות לכולכם על הנעשה ואני יכול לומר שזכיתי בכם. זכיתי באנשים יקרים שהעולם צריך להוקיר להם תודה ולהעריך אותם.

תודה על מי שאתם, אוהב אתכם כ"כ. תודה על מסיבה מדהימה!

27.8.2016: יום הולדתי ה-18

למשפחתי, חבריי, עוקביי, מכובדיי כולם,

זה היום בו אני מציין 18 שנים עמוסות בכל טוב ובחוויות רבות. זה היום בו אני הופך מקטין לבגיר, בעל חובות וזכויות כאחד, אשר אחראי על דרך חייו ומעשיו בחיים. זה היום בו אני יוצא לדרך חדשה של אדם בוגר ושקול בחייו ובמעשיו. זה היום בו אני רשאי להתנהל באופן עצמאי, תוך שמירה על החוק. ביום זה, אני מסתכל לאחור על חוויות חיי ומסתכל על האנשים אותם פגשתי: ממשפחה חמה ואוהבת, עד לחברים טובים וחברים קרובים. מאנשי צוות במערכת החינוך, מורים, סייעות ומנהלים, עד למדריכים ואנשי צוות במרכזי הנוער השונים בהם הייתי במהלך השנים. מלהקות נוער ודואטים בשירה ובפסנתר, ועד ללהקות מקצועיות בהן אני מנגן כיום.

אני מבקש להודות ביום זה למספר אנשים שבלעדיהם לא הייתי מגיע ליום גדול זה ולא הייתי נמצא במקום הטוב שלי היום: ראשית, אני מעוניין להודות למשפחתי האהובה – אמא מירה, אבא אריה, ואחיי האהובים עידו ואלון, על שגידלתם אותי וטיפחתם אותי כחלק מהמשפחה. שלימדתם אותי על הגשמה עצמית, עבודה קשה, התמדה והצלחה, מודעות עצמית ודבקות במטרה. אני מבקש להודות לחבריי הקרובים לאורך השנים, ובמיוחד לחבריי הקרובים בשנה האחרונה, על שעזרתם לי בזמנים הקשים, שהייתם עבורי אוזן קשבת ופרטנרים טובים לשיחה ולבילוי כיפי. מודה לחבריי הותיקים והרחוקים יותר, על אינספור חוויות טובות ומהנות, החל מהופעות, קניונים ובאולינג. תודה על הצחוקים ועל שהייתם לי אנשים טובים בליבכם וברוחכם. מבקש להודות למוריי ולאנשי הצוות, על הטיפולים, העזרה, ההכוונה והיותכם אנשים שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה. תודה שאתם אומרים את המילה הנכונה ומכוונים אותי צעד צעד בדרך להצלחה.

ולסיום, אברך את השוכן במרומים, שהחייני, קיימני, והגיעני ליום גדול זה, בברכה הבאה: "ה', עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום, אמן".

11.8.2016: ערב איכותי בתל אביב

בתאריך 11.8.2016 יצאתי לבילוי ערב בתל אביב עם אמי. בבילוי הייתי באבן גבירול, שדרות בן גוריון, חוף הים בתל אביב ובשכונת רמת אביב. היה זה בילוי ערב מהנה בו פגשתי 3 מכרות מבית הספר שהלכו להופעה של סיה, שהופיעה במקביל לבילוי.

26.8.2016: כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, פעילותי המוסיקלית ופעילותי למען החברה

כתבה בעיתון כלבו על הצטיינותי בערבית, על פעילותי המוסיקלית ועל פעילותי למען החברה. הכתבה היא חלק מהעיתון שיפורסם מחר, וכל מי שמקבל באופן קבוע את העיתון יוכל לקרוא אותה גם מחר (בתאריך 26.8.2016). מבקש להודות לך, שרית, על הקידום ועל מה שעשית בשבילי כדי שאגיע למעמד מרגש זה. מבקש להודות לתלמידי המגמה ששילבו אותי כחלק מהם בתוך הקבוצה. מבקש להודות לכולכם על הפרגון והתמיכה. תודה רבה!

22.8.2016: להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016, חיפה

להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה

להקת "שאלות" הופיעה בעיר הנוער 2016 של העיר חיפה, וזוהי הופעתה הראשונה בבמת בידור ברחבי העיר. חגגנו את תחילתה של השנה החדשה בלהקה, ואת עזיבתו של זיו בוהדנה, מתופף הלהקה. אנו מאחלים לזיו בהצלחה בכל מה שיעשה, ומקווים למתופף חדש בלהקת "שאלות", המסבירה אוטיזם כדי לשנות את המציאות ולהעלות את המודעות ללקות.

להקת "שאלות" בעיר הנוער 2016, חיפה

ההופעה של להקת "שאלות" בעיר הנוער גם בחשבון הטוויטר שלי ובחשבון הפייסבוק שלי:

https://www.facebook.com/bkizel
https://twitter.com/KizelBen

נקודת מבט על הסרט "קפטן פנטסטיק"

יום שישי. חודש לאחר הראיון בתוכנית "בראש צעיר" של רשת א', קול ישראל. אני יוצא ליום בילוי עם משפחתי ובו החלטנו לעשות משהו קצת אחר ממה שאני רגיל. במקום לראות סרט בגלובוס מקס חיפה, או ביס פלנט, החלטנו לראות סרט בסינמה קפה עממי שמקרין סרטי איכות טובים. לפני הסרט התקיימה הרצאה בה לא לקחנו חלק, והרגשתי טוב עם זה כי רציתי לקום רענן לקראת הסרט. הגענו בסוף ההרצאה ונכנסנו לאחר שההרצאה הסתיימה. הצופים בהרצאה הלכו להתארגן לקראת הסרט, והיו כאלו שנשארו באולם וחיכו בסבלנות לתחילת הסרט. לאחר שהסרט התחיל, ישבתי וצפיתי בתקווה לסרט טוב.

הסרט נפתח בהצגת חייה של משפחה, הדוגלת בחינוך ביתי לילדיה. ההורים לא מאמינים שהילד צריך ללכת לאוניברסיטה או לבית הספר ואף אוסרים על הבן הבכור להירשם לאוניברסיטה. אם המשפחה נפטרה, והאב מבקש למלא, יחד עם ילדיו, את מה שביקשה בצוואתה: לשרוף את גופתה ולשיר את השירים שאהבה. במהלך הסרט מתגלים יתרונות החינוך הביתי על פני הלימודים בבית הספר, וכן מודגשת בו העובדה שאנשים שקיבלו חינוך ביתי יכולים להצליח בחייהם: כך למשל, מסופר כי הבן הבכור התקבל לאוניברסיטאות הנחשבות ביותר בארה"ב גם בלי ללכת לבית הספר. כמו כן, כשהילדים הצעירים הלכו לבית הספר, הם קראו ספר ועשו את שיעורי הבית במקום לשחק בסמארטפון או לראות טלוויזיה. הילדים השיגו את מזונם בעצמם, ע"י ציד ומאמץ, ולא אכלו מה שרצו. המשפחה חיה בטבע וקידשה את הפילוסופיה במקום הדת הממוסדת.

הדוגמאות שהצגתי כעת הן רק מעט מהדברים שראיתי בסרט. בסרט למדתי על מה שהחינוך הביתי יכול לעשות, ובארוחת הצהרים המשפחתית דיברנו על ההבדלים בין החינוך הביתי לחינוך בבית הספר. אחד מהמסרים שהודגשו בסרט, זה שלמידה היא משהו יומיומי, ושבית הספר הופך את האדם לצר מבחינה מחשבתית, כי הוא לא יכול ללמוד לבד והלמידה נעשית רק בתוך השיעור. ואותו דבר עם הדתות - הדתות הופכות אותנו לצרים מבחינה מחשבתית ואין ישות טובה יותר מהאל. ספר שאני ממליץ לקרוא, שיכול להבהיר לכם במעט את מה שלמדתי בסרט, ושעליו דיברנו בארוחת הצהרים המשפחתית, הוא "ביטול בית הספר" של איוואן איליץ'. לא קראתי אותו, אבל אקרא אותו בהמשך, כדי להבין יותר טוב את הנושא.

ממליץ לכולם לראות את הסרט. חוויה מרגשת שמעוררת את המוח לחשיבה מסוג אחר, עמוקה וטובה יותר על החברה שלנו.

22.8.2016: להקת "שאלות" תופיע בעיר הנוער 2016, חיפה

המוסיקה של אבריל לאבין

אבריל לאבין היא זמרת ושחקנית קנדית, שעוסקת במוסיקת פופ והוציאה עד כה 5 אלבומים. אלבומה האחרון, Avril Lavigne, יצא בשנת 2013 והיא ממשיכה בתחום המוסיקה והמשחק. אבריל לאבין משלבת במוסיקה שלה כלים רבים, לרבות גיטרות, המעידים על סגנון ייחודי האופייני רק לה. אבריל לאבין הוציאה שירים רבים: כמו השיר Girlfriend, השיר When You're Gone, והשיר What The Hell, שהוא הסינגל הראשון של אלבומה הרביעי Goodbye Lullaby.

במאמר זה, אבקש להתמקד בשלושת שיריה הטובים ביותר של אבריל לאבין, ולהציג בפניכם מדגם מייצג של דעת הציבור על שירים אלו. המדגם הינו מדגם זעיר ביותר וכמו כל מדגם מייצג, גם כאן הדעות חלוקות. לפני שאציג את תוצאות המדגם, אציג את דירוג השירים הטובים ביותר של אבריל לאבין:
1. Innocence
2. Let Me Go
3. Smile

ולהלן תוצאות המדגם:
השירים שהמשתתפים אהבו במיוחד היו Let Me Go ו-Innocence, שקיבלו כל אחד ציון 10 מ-36.4% מהמשתתפים. השיר Innocence קיבל מ-36.4% מהמשתתפים את הציונים 7 ו-8, ציונים גבוהים המעידים על שביעות רצון טובה מהשיר. הדעות על השיר Let Me Go היו חלוקות: השיר קיבל מ-18.2% מהמשתתפים את הציון 7. עם זאת, 18.2% אחרים נתנו את הציון 4. ובנוגע לשיר Smile? השיר Smile קיבל מ-54.6% מהמשתתפים במדגם את הציונים 5, 6 ו-7, ציונים המעידים על כך שהשיר היה טוב, אך עדיין בינוני מעט.

ולסיום המאמר, אני מעוניין לומר תודה לכל המשתתפים במדגם שנערך לצורך כתיבת המאמר. בנוסף, אני מעוניין, בנימה אישית, להזמינכם לאירוע שמארגנת ידידתי, אופיר לבבי. זהו אירוע בו היא מציגה את כישרונה בהכנת תכשיטים. האירוע יתקיים ב-17.8.2016, בשעות 16:00-20:00 ברח' אהוד 30, כניסה ימנית, קומה 2, חיפה. אני אהיה שם ואתם מוזמנים להגיע, לפרגן ולקנות. 

בצער רב וביגון עמוק: מותו של המלחין אנדרה היידו ז"ל

אתמול, 1.8.2016, התבשרנו על מותו של מלחין ישראלי דגול ומוכשר בדורו, אנדרה היידו ז"ל. היידו היה בן 84 במותו. זוהי אבידה גדולה למוסיקה הקלאסית, למוסיקה הישראלית ולעולם האקדמיה בישראל, וחשוב לי לציין את מותו במאמר מיוחד.

אנדרה היידו היה מלחין ישראלי שנולד בבודפשט, בירת הונגריה, לאב שניהל סניף של חנות גדולה ולאם שניגנה בפסנתר וניהלה סטודיו לצילום. החל ללמוד מוסיקה בנעוריו, באקדמיה למוסיקה ע"ש פרנץ ליסט ועסק באתנומוסיקולוגיה. בנוסף עסק בליווי מקהלות ולהקות ריקודים ותזמור. לאחר המרד ההונגרי, היגר לצרפת עם אמו ושם למד בקונסרבטואר הלאומי של פריז. בתחילת שנות ה-60, שהה בתוניס, ושם לימד פסנתר, קומפוזיציה ותולדות המוסיקה בקונסרבטוריון. בתוניס הוא עסק גם בחקר מוסיקה. היידו עלה לארץ, הגיע לאוניברסיטה העברית ושם התמחה במוסיקה של יהודי מזרח אירופה. הרצה באוניברסיטה העברית, באקדמיה למוסיקה בתל אביב ובאוניברסיטת בר אילן. בשנת 1997 קיבל פרס ישראל למוסיקה.

בין תלמידיו של היידו נמנים גיל שוחט, מנצח ומלחין, יונתן רזאל, אהרן רזאל ויוני רכטר. בין יצירותיו המפורסמות: "חליל ותוף", "על האור ועל העומק", "משחק הפסחא", "קהלת". רבות מיצירותיו נכתבו במגמה חינוכית - על מנת לשפר את היצירתיות המוסיקלית של הנגן ועל מנת לגרום לו ללמוד כהלכה: "שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים" ועוד. יצירותיו השונות הושפעו מתחנות חייו ומהמקומות בהם חי. (מתוך ויקיפדיה)

אנדרה היידו הוא מלחין בעל שם ואהבתי מאד את התוכנית של אריה ורדי "אינטרמצו עם אריק", בה הוא ובנו, יאיר היידו, מומחה ביין, התארחו ודיברו על הקשר בין יין ובין מוסיקה. בתוכנית הוצגו קטעי וידאו המקשרים בין מוסיקה ובין יין, וכן היה ראיון בין אריה ורדי לבין אנדרה ויאיר. כאדם שמנגן מוסיקה קלאסית ומתכונן בימים אלו לבחינת הגמר בקונסרבטוריון "דוניה ויצמן" בחיפה, אני מרגיש שעלי לזכור את היידו ז"ל ולנגן מיצירותיו בעתיד.

יהי זכרו ברוך!