ביום ראשון חגגתי את סיום לימודיי בליאו באק והגיוס הקרב להכשרה הקדם צבאית של "רואים רחוק", וצפיתי בסרט "לא פה לא שם", בבימוי מייסלון חמוד ובהפקת שלומי אלקבץ. עברו עלי דברים רבים כשראיתי את הסרט, ובמאמר זה אני מבקש לומר לכם את דעתי על הסרט ועל הדברים הנובעים ממנו על החברה הערבית.
הסרט מדבר על 3 בנות ערביות, לילא, סלמה ונור, שחיות בדירת שותפים בלב תל אביב, הרחק מעיני המשפחות בכפרים הערביים. הבנות שונות אחת מהשנייה באופיין, ובעיקר בחיי האהבה שלהן: לילא ונור הן סטרייטיות, וסלמה היא לסבית שלא יצאה מהארון, לאור השמרנות של משפחתה. לאורך הסרט, הבנות מוצאות אהבה ומגלות כי הגברים והמשפחות לא מקבלים את רצונן לחירות וזכויות.
כבר בתחילת הסרט היו סצנות שלימדו אותי על הפטריארכליות במשפחות הערביות, והמרכזית שבהן היא הסצנה בה נור נאנסת ע"י הגבר שלה, לאחר שלא הסכימה להקדים את חתונתם. סצנה זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי כיצד מתבצע אונס, וכיצד מרגיש הקורבן שעובר את הטראומה הזו. סצנה זו הייתה נקודת השיא של הסרט והראתה לי באופן הכי טוב שהחברה הערבית חייבת לתת לנשים את הזכויות הבסיסיות המגיעות להן, לפי הצהרת זכויות האדם, שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ב-10 בדצמבר 1948.
על החברה הערבית השמרנית לתת לנשים את זכויותיהן הבסיסיות, המגיעות להן בחוק הבינלאומי, ולדאוג כי כל אנס ירצה את עונשו. אל לנו להתבייש בנטייתנו המינית, שהיא חלק ממי שאנחנו, חלק מהאופי שלנו וחלק מחיינו. עלינו לקבל כל אדם באשר הוא אדם, לגרום לכולם להרגיש שווים, ולהיות שווים בפני החוק.
הסרט מדבר על 3 בנות ערביות, לילא, סלמה ונור, שחיות בדירת שותפים בלב תל אביב, הרחק מעיני המשפחות בכפרים הערביים. הבנות שונות אחת מהשנייה באופיין, ובעיקר בחיי האהבה שלהן: לילא ונור הן סטרייטיות, וסלמה היא לסבית שלא יצאה מהארון, לאור השמרנות של משפחתה. לאורך הסרט, הבנות מוצאות אהבה ומגלות כי הגברים והמשפחות לא מקבלים את רצונן לחירות וזכויות.
כבר בתחילת הסרט היו סצנות שלימדו אותי על הפטריארכליות במשפחות הערביות, והמרכזית שבהן היא הסצנה בה נור נאנסת ע"י הגבר שלה, לאחר שלא הסכימה להקדים את חתונתם. סצנה זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי כיצד מתבצע אונס, וכיצד מרגיש הקורבן שעובר את הטראומה הזו. סצנה זו הייתה נקודת השיא של הסרט והראתה לי באופן הכי טוב שהחברה הערבית חייבת לתת לנשים את הזכויות הבסיסיות המגיעות להן, לפי הצהרת זכויות האדם, שהתקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ב-10 בדצמבר 1948.
על החברה הערבית השמרנית לתת לנשים את זכויותיהן הבסיסיות, המגיעות להן בחוק הבינלאומי, ולדאוג כי כל אנס ירצה את עונשו. אל לנו להתבייש בנטייתנו המינית, שהיא חלק ממי שאנחנו, חלק מהאופי שלנו וחלק מחיינו. עלינו לקבל כל אדם באשר הוא אדם, לגרום לכולם להרגיש שווים, ולהיות שווים בפני החוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה