סיימתי זה עתה לצפות בתוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", העוסקת במוסיקה קלאסית על כל גווניה. הפרק שראיתי שודר בערוץ 1 ועסק במוסיקה קלאסית טורקית. אריה ורדי, פסנתרן ומנצח ידוע, אירח את אמרה יאבוז, פסנתרן טורקי שלמד בטורקיה, בוינה וברלין, זכה במקום הראשון בתחרות וינה ומנגן מוסיקה טורקית עממית ומוסיקה קלאסית. כיום יאבוז לומד בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
יאבוז ניגן יצירות של מלחינים טורקים, ודיבר, בין היתר, על השילוב המוזר יחסית בין התזמורת הצבאית של טורקיה לבין תזמורת הצבא האדום, בתקופת האימפריה העות'מאנית. יאבוז ניגן 2 אטיודים מאת מלחין טורקי בשם אחמד עדנאן סאיגון: הראשון הוא אטיוד מס' 4 והשני הוא אטיוד מס' 1. שני האטיודים נוגנו במקצב א-סימטרי ולא סדיר, בשם אקסאק. חלק מהיצירות מזכירות במידה רבה את הפולקלור הטורקי, שנהג להיות עצוב ואבל על החיים, לפחות לפי מה שיאבוז תיאר. ורדי טען שהיצירות מזכירות את ברטוק, ודיבר על ביקורו של ברטוק וביקוריו של הינדמית בטורקיה. גם לטעמי, היצירות תאמו במידה רבה את המוסיקה הקלאסית במאה ה-20: יותר דיסוננטיות וסולמות לא תמיד ברורים.
לפני האטיודים של סאיגון, יאבוז ניגן 2 יצירות של מלחין טורקי ששמו הוא אולבי קמאל ארקין: "הרועה הקטן", ו"המשחק". כששמעתי את היצירות הללו, ובמיוחד את "הרועה הקטן", הרגשתי שהן דומות ליצירה שניגנתי כשלמדתי אצל מנואלה, ושמה גם הוא "הרועה הקטן", מאת דביוסי. ואכן, אריה ורדי נזכר באותה יצירה של דביוסי, מינימלית כמו "הרועה הקטן" של ארקין, אבל מלאת תוכן ויפה גם כשהיא מינימלית. נזכרתי בבחינה שהייתה לי בקונסרבטוריון, ובה ניגנתי את היצירה, וכן בערב מורי החינוך המיוחד בו ניגנתי את היצירה.
לסיכום, אני ממליץ על תוכניתו של אריה ורדי, "אינטרמצו עם אריק", שפותחת עולמות חדשים במוסיקה עממית, ובמיוחד במוסיקה קלאסית, האהובה עלי עד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה