במאמר זה, אבסס את רוב דבריי על מאמרו של פרופ' עודד זהבי, מייסד החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה וראש החוג עד 2006, שטען כי המוסיקאי בישראל צריך לעבוד קשה יותר על מנת להרוויח את שכרו. במאמרו, פרופ' זהבי מספר על נסיעתו ברכבת עם מוסיקאי חרוץ ופעיל, שלאחר שלקה בליבו חזר לעבודה אך באופן יותר מתון. בנוסף, הוא מספר על כמות העבודות המטורפת שמוסיקאי לוקח על עצמו, ועל היותו "שורד בכל מחיר". וכן, המוסיקאי בישראל צריך לעבוד קשה יותר כדי לשרוד. בדיוק כמו שחקן תיאטרון, צייר או כל אמן אחר שתוכלו לחשוב עליו.
בישראל של שנת 2016, אנו שומעים קריאות רבות של אנשי הייטק שקוראות להגדלת מספר המהנדסים, וכן קריאות של משרד החינוך להגביר את המורים המלמדים 5 יח"ל מתמטיקה. הבעתי את דעתי בפוסט שכתבתי לארגון "לתת מעצמי" בפייסבוק, המציג את סיפורי האישי וכן קורא לתלמידים לעסוק במה שהם אוהבים, לאו דווקא בהיבחנות בבגרות של 5 יח"ל במתמטיקה. אני רוצה לומר משהו נוסף: מוסיקאים נאלצים להיות עצמאיים בישראל, מה שלא מבטיח להם בהכרח שכר הולם וחיים נורמליים.
פרופ' זהבי אומר במאמרו ש"מוסיקאי שורד הוא מוסיקאי שאינו מתפתח", ובצדק: מוסיקאים שלא ממציאים את עצמם מחדש יאלצו לשרוד, ולא לחיות חיים נורמליים. וכאמור, גם מוסיקאים שממציאים את עצמם מחדש לא מקבלים שכר הולם באופן ודאי על עבודתם. אומנות בישראל היא דבר שאינה מוערך דיו משום שישנם יותר דיונים על רמת המתמטיקה לבגרות ועל החוסר במהנדסים במדינת ישראל, מאשר דיונים על התלמידים שניגשים לבגרות במקצועות האומנות ומוסיקה בפרט. אנו שוכחים דבר חשוב מאד: כל המוסיקאים הקיימים, מכל הסוגים ומכל הז'אנרים, צריכים להיות מוערכים ע"י מדינת ישראל, כי הם חלק חשוב בבניין החברה הישראלית ובבניין הסולידריות הלאומית במדינת ישראל.
ואסיים את המאמר בציטוט אחרון ממאמרו של פרופ' זהבי, שלדעתי מסכם את כל מה שניסיתי לומר במאמר זה: "את המחיר של אי ההתפתחות המקצועית משלמים כולנו, מבצעים, מלחינים, תלמידים וקהל".
בישראל של שנת 2016, אנו שומעים קריאות רבות של אנשי הייטק שקוראות להגדלת מספר המהנדסים, וכן קריאות של משרד החינוך להגביר את המורים המלמדים 5 יח"ל מתמטיקה. הבעתי את דעתי בפוסט שכתבתי לארגון "לתת מעצמי" בפייסבוק, המציג את סיפורי האישי וכן קורא לתלמידים לעסוק במה שהם אוהבים, לאו דווקא בהיבחנות בבגרות של 5 יח"ל במתמטיקה. אני רוצה לומר משהו נוסף: מוסיקאים נאלצים להיות עצמאיים בישראל, מה שלא מבטיח להם בהכרח שכר הולם וחיים נורמליים.
פרופ' זהבי אומר במאמרו ש"מוסיקאי שורד הוא מוסיקאי שאינו מתפתח", ובצדק: מוסיקאים שלא ממציאים את עצמם מחדש יאלצו לשרוד, ולא לחיות חיים נורמליים. וכאמור, גם מוסיקאים שממציאים את עצמם מחדש לא מקבלים שכר הולם באופן ודאי על עבודתם. אומנות בישראל היא דבר שאינה מוערך דיו משום שישנם יותר דיונים על רמת המתמטיקה לבגרות ועל החוסר במהנדסים במדינת ישראל, מאשר דיונים על התלמידים שניגשים לבגרות במקצועות האומנות ומוסיקה בפרט. אנו שוכחים דבר חשוב מאד: כל המוסיקאים הקיימים, מכל הסוגים ומכל הז'אנרים, צריכים להיות מוערכים ע"י מדינת ישראל, כי הם חלק חשוב בבניין החברה הישראלית ובבניין הסולידריות הלאומית במדינת ישראל.
ואסיים את המאמר בציטוט אחרון ממאמרו של פרופ' זהבי, שלדעתי מסכם את כל מה שניסיתי לומר במאמר זה: "את המחיר של אי ההתפתחות המקצועית משלמים כולנו, מבצעים, מלחינים, תלמידים וקהל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה