לודוויג ואן בטהובן (1770-1827) היה מלחין מהחשובים בתקופה הקלאסית ובמוסיקה המערבית בכלל. הקריירה המוסיקלית של בטהובן נחלקת ל-3 תקופות, כאשר הראשונה היא תחילת הלחנותיו, השנייה היא פרץ יצירתיות לפני התחרשותו בגיל 26, והשלישית היא תקופת המשבר בה המשיך להלחין והתגבר על חירשותו, אשר יכלה למנוע ממנו להלחין. בטהובן היה מהפכן, וראה במוסיקה שלו שליחות אומנותית, עד כדי כך שלפני התחרשותו הוא כתב את צוואת הייליגנשטאט ובה נאמר שהוא מפחד לאבד את שליחותו האומנותית. המהפכנות שלו באה לידי ביטוי בשבירת המוסכמות המוסיקליות בתקופה הקלאסית, הרחבת התזמורת והרחבת חלק הקודה המסיים את היצירה.
גם אני רואה את עצמי כשליח האוכלוסייה האוטיסטית וכאיש ציבור המשפיע על השיח הציבורי, אך כאן אני לא מעוניין לדבר על שליחותי, אלא על אחת מהסונטות המפורסמות של בטהובן ועל האופן בו היא עיצבה את אחת מחוויותיי האישיות שנתנה לי נקודת מבט רחבה יותר על מה שקרה לי בחיים דאז.
הסונטה הפתטית של בטהובן נכתבה לפני התחרשותו בתקופה בה התחיל להלחין. רוב הסונטה מתאפיינת במשפטים שקטים מאד ולאחר מכן משפטים חזקים מאד, כשבמשפטים החזקים ניתן להרגיש את רוח הסערה בה מצוי בטהובן בעת הלחנתו. במשפטים השקטים ישנה הפוגה למספר דקות, ולאחר מכן חוזרים לסערה. הבדלי הדינמיקה הקיצוניים הללו מאפיינים את בטהובן ומאפיינים, את האמת, גם אותי. אני מתקשה לווסת את רגשותיי ולכן, את השמחה, הכעס והעצב אני חווה באופן חזק. כשאני שקט, אני שקט מאד. יש פעמים שאני לא מצליח לצאת מהשקט הזה. למרות זאת, אני חווה את רוב רגשותיי בצורה חזקה כמשפטיה העוצמתיים של הסונטה הפתטית.
את הרגשות החזקים ביותר אני זוכר מהטיול השנתי של כיתה יב', בו עשיתי כמנהגי ושמעתי מוסיקה בחלקים מסוימים של הנסיעה באוטובוס. כמה פעמים בטיול, בבקרים, שמעתי את הסונטה הפתטית של בטהובן כדי להזדהות עם משהו, כי לא הזדהיתי עם האנשים עמם הייתי. כשהייתי מדוכדך, רציתי להיות ליד האנשים הבודדים האהובים עלי ולשמוע את הסונטה הפתטית בראש. הסונטה הפתטית נתנה לי תחושת נוחות בתוך הסערה, נתנה לי מקום להביע את הסערה שהייתה בתוכי בחלקים מסוימים בטיול, שכאמור הסונטה הפתטית עוצמתית ומעוררת בלב סערה כששומעים אותה.
את הטיול השנתי של יב' סיכמתי כחוויה טובה, ובה קיבלתי נקודת מבט נוספת על מה שקרה לי בשנה ההיא. למרות שחלקים מסוימים בנקודת המבט הזו לא היו לרוחי, נקודת המבט עדיין תאמה את המציאות בה אני חי ותרמה לתהליך שעברתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה